זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בנסיבות מחמירות.
במהלך הדיון שבפניי הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה אולם לדבריו בחינת מכלול הנסיבות בתיק, מדובר יותר בתגרה מאשר באירוע בו המשיב הינו התקוף. לדבריו יש ליתן הדעת לכך שהמשיב היה שיכור, ואף ברמה גבוהה. כאשר מנגד, המתלונן הינו איש גדול, חזק, עובד כמאבטח שבעת האירוע אף נשא על גופו נשק.
בנסיבות המתוארות לעיל, מצופה היה מהמתלונן, שחלף נקיטה באלימות כלפי המשיב היה מתקשר למשטרה, מתרחק מנמנע ממגע עם המשיב ועם יתר החבורה אשר היו שיכורים. אין מחלוקת לדברי ב"כ המשיב שהמתלונן נתן מכת אגרוף למשיב ומן הראוי היה שגם נגד המאבטח המתלונן ינקטו הליכים. עוד זה מציין כי ראוי היה לחוקר את אותה בחורה שיכורה, כאשר לדבריו אין בחומר הראיות כדי לבסס את אותה תקיפת הבחורה, אלא רק בהודעות המאוחרות יותר.
כן זה ציין כי מן הראוי היה לנסות להשיג סרטי מצלמות אבטחה שיכולות היו לשפוך אור על האירוע. כך גם לא ניתן לקבוע בוודאות האם פציעתו של המתלונן הינה פרי תוצאת מעשה המשיב או אותם ארבעה אחרים שהיו באירוע, כאשר נזכיר כי רק אחד נוסף נעצר. בנסיבות אלו, לדבריו ,ניתן לשקול שחרור לחלופה וזה הציע את הגברת סח אודה, כחלופת מעצר עיקרית וזאת בסיוע הגברת אבו עמרה הייג'ה אמו של המשיב.
מנגד, ב"כ המבקשת סבור שהמדובר באירוע שכל כולו נעוץ במעשי המשיב וחבורתו, המשיב תקף ללא סיבה ממשית את הבחורה ואת המתלונן. סופו של האירוע מעיד על תחילתו כאשר המתלונן נפצע עם חבלות כמתואר בחומר החקירה ואילו למשיב לא נגרמו חבלות.
לגופם של דברים, סבור כי נוכח המתואר בכתב האישום, עברו הפלילי, וטיב החלופה, לא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר.
אחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את הראיות בתיק וכן חומר נוסף שהובא לעיינוי לא מצאתי כי בנסיבותיו של תיק זה ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופה.
ראשית ועיקר העיקרים נוגע למיוחס למשיב בכתב האישום אשר מלמד על מסוכנות רבתי. תחילתו של האירוע כפי שבצדק טען ב"כ המבקשת הינו מעשה אזרחות טובה שהמתלונן וחברתו ביצועו. כאמור אלו כלל אינם מכירים את הבחורה, אולם הבחינו בה שרועה על הרצפה, ובשל כך עצרו כדי לראות מה מצבה.
חברתו של המתלונן וכך גם המתלונן לא ביקשו כלל להתעמת עם המשיב וחבורתו ופעלו כמתואר בכתב האישום שעה שהתקשרו למד"א וכאשר למקרא הודעת חברתו של המתלונן, זו הגיעה למסקנה כי במצבה של הבחורה אין זה ראוי להשאירה שרועה על המדרכה.
לאחר שקראתי את כל ההודעות בתיק, לא מצאתי לקבל את דברי ב"כ המשיב כי המדובר קטטה. תחילת האירוע, התדרדרותו לכדי בעיטות ואגרופים, ואף השלכת אבנים אל עבר ראשו של המתלונן כל כולם נעוצים במעשה המשיב וחבורתו אשר היו כפי הנראה שיכורים זאת הן נוכח דברי המשיב בחקירתו במשטרה ונוכח יתר הראיות בתיק.
לציין כי לפי דברי המתלונן, בשעה שנכח עם הבחורה והמתין להגעת מד"א המשיב הגיע אליו והחל לקלל את אותה בחורה, מנסה לשכנע אותה לבוא עמו, ובהמשך משנוכח המשיב לגלות כי הוזמנה גם משטרה, המשיב הגיע עם אבן זרק אותה לעבר ראשו, ולדבריו במזל לא פגע בו כי אם היה פוגע בראשו היה מת.
כאמור, המתלונן לא מכחיש כי בתגובה נתן מכת אגרוף למשיב, אולם בשלב זה האירוע לא נפסק ואו אז המשיב יחד עם זאת חבורתו, התחילו להכות את הבחורה שהיתה מוטלת על הרצפה, ולבעוט בה.
המתלונן אשר חשש לביטחונה של הבחורה,שהיתה כאמור שרועה על המדרכה ניסה להוציא אותה מידי התקופים אולם בתגובה החבורה הפנתה את המכות כלפיו, בבעיטות ובאגרופים כלפי גופו.
לציין כי המתלונן היה חמוש עם אקדח ומספר כי בשלב מסוים חשש כי מנסים לקחת לו אותו , אולם כאמור זה לא עשה בו כל שימוש, דבר המלמד על התנהגות שקולה אשר חרף המצב בו המשיב ושלושה אחרים מכים אותו לא נתן לאירוע להתדרדר מעבר לכך.
סופם של דברים שעצם מעצמות פניו של המתלונן נשברה שבר פתוח, וכך גם נגרמו לו חתכים נוספים שהצריכו תפירה וטיפול וכל זאת בשל כך שניסה לסייע לבחורה המוטלת על המדרכה.
כפי שפתחתי, זו אלימות לשם אלימות והיות המשיב שיכור אינה פועלת לטובתו אלא לחובתו דווקא.
זאת ועוד, כאמור אין זו הסתבכותו הראשונה של המשיב אשר חרף גילו הצעיר יחסית הסתבך מספר פעמים עם החוק.
המדובר במי שלחובתו 3 הרשעות קודמות. בית משפט נותן דגש על ההרשעה מיום 30.5.11 בו הורשע המשיב בין היתר בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה, וכן עבירות רכוש. כך גם בימ"ש נותן דעתו להרשעתו מיום 11.7.11 אשר בנסגרת הורשע בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הפרת צו שנועד להגן על אדם וניסיון תקיפה ואף ריצה בגין כך 3 חודשי מאסר בפועל.